המוח שלנו הוא דבר מאוד אקטיבי! הוא כל הזמן מנסה להבין את המציאות המורכבת והוא עושה את זה בעזרת הנחות וניסיונות קודמים מחוויות עבר ובכך גם "יודע" לצפות מה יקרה בעתיד הקרוב והרחוק. לפעמים זה עובד ולפעמים זה גם לא.
מצד אחד זו יכולת מדהימה שיש לנו בני האדם,
מצד שני היא גם עלולה להגביל אותנו ולעיתים אפילו לעכב ולעצור אותנו.
ישנן מחשבות מעולות ומשמחות וישנן מחשבות הממלאות אותנו בפחד ולעיתים אף מעוררות בנו חרדה של ממש!
לפעמים המחשבות שלנו ממלאות אותנו בתחושות נעימות בגוף ופעמים בתחושות של חולי, קוצר נשימה ולחץ.
אצל חלקינו מחשבות מגיעות בצורה של דימויים ואצל אחרים כצלילים של מילים והגהות.
במקרים רבים, קשה לדעת אם מה שאנחנו חושבים או רואים הוא תמונה מעוותת או אמיתית.
לתפיסתי, המחשבות שלנו, יותר נכון התוכן של המחשבות שלנו משפיעה על הדרך מה אנו מרגישים ומרגישות.
אז מה אפשר לעשות כשאנחנו חווים שצף גועש של מחשבות "מכאיבות", איך אפשר לעזור לילד שמתלונן על כך שלא נרדם בלילה או מוטרד מאוד ממחשבות חוזרות?
אפשר להשוות מחשבות לעננים- יש רגעים שאנחנו רואים את השמיים הבהירים ואת השמש למרות העננים, יש ענני נוצה ויש ענני כבשה, יש ימים שהשמיים שלנו מעוננים מאוד ומאוד קשה לראות את השמש אבל עדיין, אנחנו יכולים להמשיך במהלך היום שלנו. יש רגעים שמגיעים עננים אפורים וערפל שאנחנו צריכים לרגע להאט כדי להמשיך ויש ימים ורגעים בהם מגיעים ענני סערה, עננים שחורים שצובעים את חיינו בשחור ולעיתים גם מגיעים עם ברקים ורעמים מפחידים שרק גורמים לנו לרצות להשאר בבית, במיטה!
אבל מה משותף לכל העננים בעולם? הם חולפים, במוקדם או במאוחר הם חולפים, לעולם מזג האוויר אינו נשאר אותו הדבר, הוא משתנה!
ויש לנו אפילו דרך לעזור לעצמנו לשנות את מזג האוויר שלנו, לשנות את הצפת המחשבות לפני השינה או בכל סיטואציה בה נבחר היא רק דורשת תרגול:
נשמו עמוק ( אם אתם עושים זאת עם ילדים נשמו איתם והיו מודל לנשימה, נשמו עמוק עד שאתם מזהים שהם עושים כמוכם).
זהו את המחשבה המטרידה ( זו לא בושה להודות שגם לכם המבוגרים יש מחשבות מטרידות- היו מודל והראו שגם אתם פגיעים וגם לכם יש מחשבות כאלו ושזה לא חריג)
עכשיו, דמיינו כיצד אתם "קוטפים" ענן לכף היד שלכם ובעזרת היד השניה אתם "שולפים" את המחשבה מראשכם (כל אחד איך שהוא מדמיין זאת)
ראו או שמעו את המחשבה הזו בענן, שחקו עם זה- הגבירו או הנמיכו את הווליום והמהירות של המחשבה.
הגדילו או הקטינו את המחשבה (במידה ובדמיונכם היא כתובה)
תנו לה צבע, אולי אפילו צורה כלשהי
ואחרי ששיחקתם איתה
הפריכו את הענן עם המחשבה לשמיים וצפו בו הולך ונעלם
עשו זאת בכל פעם שהמחשבה או המחשבות המטרידות מגיעות שוב.
יכול להיות שבהתחלה זה יהיה המון, ותרגישו שלא משנה כמה עננים תפריכו זה לא עובר,
התרכזו בלשחק עם העננים והמחשבות בתוכם, התרכזו בלהפריך, כמות הפעמים אינה חשובה!
ככל שתתרגלו זאת היכולת להגיב בגמישות ולזהות את המחשבות שלכם ושל ילדיכם תלך ותשתפר!
את התרגיל הזה לא אני המצאתי, אלא ילד שאני מלווה שמאס מזה שהמחשבות שלו מנהלות אותו אם הייתי יכול לכתוב את שמו הייתי כותב אך בכל זאת חשוב לי להודות לו שנתן לי כלי נוסף לחיי!
תודה!
לעוד כלים, מיומנויות רגשיות ומחשבתיות